בצל ההתמכרות

עם עצמי ובין אחרים

מתוך הספר בצל  ההתמכרות נתי רונאל ורונית חימוב אילי

הגדילה וההתבגרות בבית, בו הורה מכור, יוצרת דינמיקה ייחודית של התפתחות במרכזה ניצב העצמי המתהווה של ילדי המכורים, הפועל בעולם שסביבו, מושפע ממנו ומתעצב תוך כדי כך. קל להניח שמסע ההתעצבות של העצמי של המשתתפים כעומד בפני עצמו ונעמוד על מרכיבים מרכזיים שהתגלו בפנינו כחלק ממסע זה. כל מרכיב בהתעצבות, גם אם יתואר כאן כעצמאי לכאורה, מהווה חלק בלתי נפרד ממסכת כוללת של התנסות שהיא השלם המשפיע על חלקיו.

עניינו העיקרי של המחקר הפנומולוגי הוא הצגת ההיבט האישי, הסובייקטיבי, של העצמי המתנסה בעולם ומתפתח תוך כדי חוויותיו. התפיסה העצמית, הרפלקטיבית, הבוחנת את מסעו של העצמי המתעצב בעולם, היא העומדת במוקד דיוננו כאן. לתפיסה העצמית הישירה של המשתתפים את עצמם נוסיף תיאור של התנסויות השופכות אור משוויות שונות של תפיסה זו, כגון מסע ההישרדות בעולם מנוכר ועוין, חווית הבדידות הבסיסית ואופן ההתמודדות הנבחר עם העולם גם מעט על חווית העצמי בתוך הסביבה החברתי, עם חברים ובבית הספר.

נפתח, אם כן, בתיאור התפיסה העצמית של המשתתפים.

התפיסה העצמית

האם אני חלש או חזק?

אצל ילדי המכורים לשאלה  זו יש משמעות מעשית ומידית, שכן סוגיית הכוח מתקשרת לשימוש בסמים, של ההורה או שלהם. סוגיית הכוח גם נתגלתה רלבנטית בתיאור יחסי העצמי אל מול המשפחה – עם ההורה המכור, האם הבלתי מכורה, אחים ואו בני משפחה אחירם. נדמה כי המשתתפים בחנו ודרגו את מידת הכוח של עצמם ושל אחרים סביבם ובנו את תפיסת העצמי שלהם בהתאם. לעתים המשתתפים השתמשו ישירות במונחים המתארים את עצמם כחזק״ או ״כחלש״ בהתאמה, אולם לעתים הם בחרו במילים שמשמעותן יכולה להיות מובנת גם על רצף חלש חזק, לדוגמה, אני עצלן, הייתי תלוי או אני לא פחדן. כל המונחים המשתנה אליו אנו נותנים את דעתנו שוב ושוב – האפשרות לשימוש בסמים והתדרדרות אצל המשתתפים.

משתתפת אסנת ביטאה את תפיסת הכוח באופן נוקב:

אני בכלל לא רואה את עצמי בן אדם חזק. להיפך כאילו אני רואה את עצמי בן אדם מאוד חלש. אני הלכתי להשתמש בסמים ולשתות אלכוהול, כאילו על מה שעברתי. אני לא באמת התמודדתי עם מה ש… תראי החיים היו שם, כאילו, כל מקום שיכולתי לברוח אליו ברחתי. הייתי אנורקסיה, בולמית, לא היתי הרבה בבית. אחר כך ברחתי בסמים, ברחתי לכל הכיוונים.

על פי תפיסה זו השימוש בסמים, וכל אורך חייה בעבר, היו סימן לחולשה ובטאו בריחה מתמדת. גם כשאסנת תיארה את אחותה, שגם השתמשה בסמים, היא השתמשה במושגים של חולשה. אולם מעניין לציין כי אסנת לא תפסה את אביה כאדם חלש, אלא הציגה דמות בעלת כוח עצום, שהיה הרסני בעבר והיום הוא בונה. האם העובדה שאסנת תפסה את עצמה כחולשה, אולם את אביה המכור כחזק, תרמה לכך שאסנת התדרדרה בנתיב של הרס עצמי, שבמובן מסוים מחקה את אביה? אסנת עצמה אינה שוללת אפשרות זו. למרות שלא התייחסה אליה ישירות, היא מדגישה כצד ההחלמה של אביה ושל אחותה תמכו בהחלמה שלה, שכן היא הייתה האחרונה מהם להיכנס לתהליך ההחלמה והסתייעה בהחלמה שלהם.

גדי, שמבטיח לו עצמה בכך מניעו לפעולה, נוגע בנקודת תורפה בתפיסתו העצמית – החולשה, שכן לולא הייתה זו נקודת תורפה, לא היה מחפש עוצמה חיצונית עם ההשוואה לאביו. חווית החולשה הפנימית, כאשר מעומתת עם אשליית הכוח של אביו המכור והעבריין, יוצרת אצל גדי את השאיפה, אותה ביטא היטב להיות כיותר מאביו. ואכן, הוא הגיע להתמכרות פעילה, אולם פגשנו אותו בזמן ההחלמה.

דימה, מייצג את תהליך ההתחזקות של העצמי. הוא נטש דרך חיים אחת, אות ההתמכרות, ותיאר בפנינו את ניסיונותיו לשנות את דרך חייו והצורך שלו בסיוע של בני משפחתו בתהליך. כל עוד תפיסת העוצמה האישית נמצאת בתהליך ההתהוות הראושנית, קיימת הזדקקות לסיוע משמעותי שיגיע מחוץ לעצמי.

יש לכולם צורך רב ל״מילוי״ העוצמה מבחוץ, שכן תהליך הגדילה בבית כנראה מנע מחלק מהם לחוות את העוצמה האישית כבעלת נקודת משען פנימית.

תמיר, ילד שגידל את עצמו. באיזה שהוא שלב אמרתי לעצמי די, סטופ נגמרו החיים המעצבנים. לא רוצה יותר לריב שכולם יאהבו אותי ולא יפחידו אותי וגם לא יפחדו ממני. רציתי להיות אחר.

תמיר, הציג את התהליך השינוי כבחירה מסוימת שלו. להערכתנו, תחושת הבחירה, היכולת לעצב את העצמי כרצונו, מהווה מרכיב חשוב בתפיסת העוצמה  האישית. אותם משתתפים שתיארו את עצמם כחלשים גם חוו את עצמם כנסחפים בכיוון ההתדרדרות. לעומתם, אותם משתתפים שחוו בחירה בחייהם, על אף הנסיבות שהיו במובחן בלתי קלות להתמודדות, גם חוו יותר כוח אישי.

אורטל, תפיסת הקשר בין כוח העצמי שהיא לוקחת את הכוח מהכוח האישי שלה לנהל את חייה. אבל אל מול העצמי החזק שלה היא מתארת את אחותה כחלשה, קלת דעת ונסחפת בקלות, נוטה לרחמים עצמיים, ואלו התכונות אשר לדעתה יכולות להוות בסיס להתדרדרות האישית. אחד המבטאים של עוצמת העצמי או חולשתו הוא היעדר הגבולות הפנימיים של העצמי, שיכולים לעצור דחפים פנימיים, השפעות חיצוניות או התנהגויות נסחפות. כאשר העצמי נתפס כחזק, הוא יכול לעמוד בפני השפעות חוץ או דחפים ולעמותתו העצמי החלש נחווה כחשוף להשפעות ולדחפים הללו.

לא נתפלא לראות כיצד אותם משתתפים שיציגו רקע של התמכרות תיארו עצמי שאינו מסוגל להציב גבולות לעצמו, עצמי החשוף להשפעות חוץ כמו גם לדחפים העולים בתוכו. כך קבע אלה באופן נחרץ.

ילדים למכורים מתעצבים ויוצרים את ההתעצבות שלהם להמשך החיים.

למשל: גדי, קשר את היעדר היכולת שלו לסרב לדחפים בכך שאביו נהג למלא את על רצונותיו.

סאשה, יכל לבחור איפה לגור בין שלוש דירות ולכן היה היעדר המסגרת בבית בו גדל הופנמה אצלו להעדר מסגרת פנימית בחוויית העצמי. היה נטול מסגרת פנימית של גבולות אישיים, המגוננת עליו מפני דחפים או השפעות חוץ.

בגלל העידר הגבולות החיצוניים הפנימיים עולה התפיסה של עצמי אימפולסיבי, מתפרץ. תפיסה זו משותפת למשתתפים שהתדרדרו להתמכרות וגם לאלו ששמרו על חיים נורמטיביים יחסית.

אורטל, חייה לצד ההתמכרות של אחותה, היית טיפוס עצבני ולא אוהבת את האמצע. או שחור או לבן. האימפולסיביות של אורטל מתבטאת בעיקר בכעס המתפרץ כלפי הזולת, אולם היא לא הובילה אותה להתדרדרות אישית בחייה שכן בצד התפיסה של העצמי כאימפולסיבי אורטל חוותה גם עצמי חזק, היכול לעמוד אל מול גירוים. שאלה מעניינת העולה כאן היא כיצד בחרה אורטל להציב תפיסת עצמי חזק שמנהל את החיים על פי בחירתה, אולם במערכות יחסיה היא מאפשרת לעצמה התפרצויות אימפולסיביות? ייתכן, כפי שאכן טוענת אורטל, שמסד ההישרדות שלה בעולם חייב אותה לעמוד על המשמר בתחומי חיים רבים, אולם יכולתה היא בסופו של דבר מוגבלת ולכן האימפולסיביות מבטאת תחום חיים בו העצמי נחווה כחלש יחסית. בכל אופן, העדר הגבולות להתנהגות שמציגה אורטל הוא מוגבל לתחום חיים מסוים, בעוד שהמשתתפים שהתדרדרו להתמכרות מציגים העדר גובלות כוללני הרבה יותר.

אסנת, יש לי יצר של הרס עצמי שמתבטא באלף ואחד דברים. בזוגיות החולה שאני נמצאת בה, בפחד שלי מלהצליח, בפחד של להיות עצמאית, בזה שאני לא מצליחה לעשות דיאטה.. יש לי הרס עצמי שרוצה כאילו לקלקל.

מרכיב חשוב בתפיסה עצמית כלשהי הוא היכרות עם מניעי ההתנהגות שלנו והערכה עצמית של מניעים אלו. מתוך היכרות עם המנעים האינטימיים שלהם אנשים מגיעים למסקנות ערכיות בנוגע לעצמם ובנוגע לבחירות שהם בחרו בחייהם. בהתאמה לכך, שאה ערכית מרכזית שחלק המשתתפים עסקו בה עם עצמם וחשפו בפנינו, נוגעת לעצם היותם טובים או רעים.

תפיסת עצמית שלילית. – שאלת הקבלה העצמית – האם אנחנו מקבלים את עצמנו? קבלה עצמית שהיא תוצר של תהליך  שאדם עובר בתפיסה העצמית.

אני מרוצה ממי שאני – אני מרוצה מהכול, גם בטוב וגם ברע – אני מקבל את עצמי כמו שאני בהתנהגות, באופי, בהכול.

הסוד הגדול – ילדים למכורים כל הזמן מנסים להסתיר את הבית לא להראות את הבית לעולם החיצון ולכן נוצר כאוס פנימי. המאמץ לשמור בסוד את אופי החיים בבית על מנת שהעולם החיצון לא ידע על כך. שמירת הסוד דורשת מאמץ מכוון והתמדה, והיא כמובן תובעת מחיר גדול. מחיר של תחושה ״להיות שונה״, של היסגרות ובדידות. תמיר מספר, היינו  מתביישים להביא חברים ומקווים שאבא לא יבוא. אז הייתי נבוך ולא הייתי מביא חברים הביתה.

הצורך לשמור על הסוד באופן פעיל הביא את הילדים לפתח אסטרטגיות שונות לשמירת הסוד. אחת האופייניות היא, הימנעות מביקורי חבירם בבית. שמירת הסוד מפריע להתפתחות מערכת יחסים חברית רגילה והדדית, ודורש פיתח של אסטרטגיות התמודדות אישיות. לדוגמא, דורון פיתח דרך להתגבר על כך, בכך שהיה מביא חברים הביתה בשעות בטחות יחסית, בהן הסיכוי שיפגשו את ההתמכרות והאלימות של אביו, קטן.

דורון מספר, יעני, יש לנו הכול, כאילו לאחסר כלום, כאילו ככה הראיתי להם את זה ותמיד שהם היו באים וזה, הייתי מביא ואתם בשעות הכי נכונות. הייתי מביא אותם בבוקר, הייתי מביא אותם יעני בלילה של השינה, ארבע לפנטת בוקר.

אחרי שאבא נקי מהתמכרות יש אפשרות לספר את הסוד כעבר. כי העבר פחות נורא בהווה, התמכרות פעילה של הורה עלולה להיות אות קלון למשפחה כולה ולכן התחושה של הילדים היא חייבים להסתירה, שאחרים לא יגיעו הביתה  ולא יראו את המציאות המרה. אולם הגמילה המוצלחת של ההורה נתפסת כנראה כהוכחה לתיקון שלו, כהוכחה תקפה מבחינה חברתית לחזרה לנורמליות של המשפחה כולה, כך שפחת הצורך להסתיר את ההתמכרות העבר.

על מנת לשמר את הסוד ואת המרחק בין התדמית בעולם החוץ לכאוס הבית, נדרשו הילדים לא לסמוך על אחרים על מנת שלא יפלטו שההורה מכור. משם נובעת חוסר אמון.

אסנת מספרת ״ כל הזמן היינו חיים על פוזה כזאת, של ילדות עשירות. גרה בשכונה טובה. כאילו הבת של זה, כאילו, על פני השטח הכול היה בסדר, כי אף אחד לא ידע איזה שואה בבית. תמיד ידעתי שאני שונה מכולם, תמיד ידעתי שמשהו אצלנו בבית מאוד לא בסדר. שיש סודות שאסור להוציא החוצה. אנחנו משפחה בעייתית שהרושם החיצוני הוא לא הרושם. כאילו זה משהו שהולך איתי, הלך איתי הרבה, לשמור על הרושם החיצוני, לא רק מתוך המשפחה, אחר כך גם בשל יותר מאוחר לחיות בפוזה שאני חזקה ואני בסדר ואצלי הכל בסדר ולא לדבר על מה שאני מרגישה ולא להגיד שקשה לי, ולא הייתי מסוגלת לבטא באמת מה, את הרגשות שלי.אסנת הפנימה את חווית הסוד בחייה והכלילה אותה אל העולם הרגשי שלה. לא רק על סוד ההתמכרות יש לשמור, אלא על כל מה שעלול לפגוע בתדמית השבירה שהיא בנתה, של ילדה שמחה מבית יציב ומאושר. וכך אסנת חיה חיים כפולים בם הציגה בפני העולם תדמית בלתי מציאותית וחוותה פער בתוכה שהלך וגדל, פער בין עובדות הבית לדרך שבה הוא מוצג, וגם פער בין עולמה הרגשי לבין התדמית החברתית שלה. באופן טבעי לא קל לשאת פער זה, ואין זה פלא שאסנת מצאה את עצמה מתדרדרת להפרעות אכילה. אסנת מדגימה בפנינו חלק מהחיים החיים הכפולים, המתבטא בהרגל להסתיר בפני החברה. להסתיר את המצב בבית, ליצור רושם של ״הכול בסדר״ ואולי אפילו יותר טוב, ובמיוחד להסתיר את העולם הפנימי. הרגשי. מכאן שחלק מהילדים התרגלו לחוות חיים כפולים גם מבחינה רגשית, קרי, להציג מראית עין של מצב רגשי יציב, שאינה מסגירה את הכאוס הרגשי שחווים לעצמם. זה דורש מהילד לשקר לאחרים, הן ביחס לעובדות חייהם הקשורות למשפחתם והן ביחס לעולם הרגשי. הרגל השקר כמגננה והצורך לחיות תחת מסיכות נחווה כתובעני. אצל אסנת התובענות הזו תרמה, בין שאר הגורמים, להתדרדרות קשה מבחינה רגשית והתנהגותית, עד שלא ניתן היה עוד להמשיך עם מראית עין.

ילדים למכורים גם יוצרים סגירות. הילדים מוצאים עצמם במלכודת כפולה. מחד, השמירה על הסוד היא תובענית ודורשת מאמץ גדול תוך עמידה על המשמר ביחסים חבריים קרובים, ומאידך, גילוי הסוד עלול להוביל, לתפיסתם, לתגובה חברתית שלילית,  שיכולה להוסיף על הבושה אותה הם חווים ממילא. על התגובה החברתית. הילדים זוכים לתיוג חברתי שלילי. מכאן עולה בעוצמה החוויה המתלווה לצורך שמירה על הסוד ולהתגוננות מפני הסביבה המתייגת והיא חווית הבדידות. הבדידות נחוותה אצל הילדים בצורות שונות. עבור חלק הבדידות התבטאה בכך שהיו להם חברים מעטים, וגם מפניהם שמרו את הסוד.

אסנת מספרת, היו לי שתי חברות קרובות. אחת מהם ידעה באמת מה קרה כאילו בבית.מה שיוצר לא לסמוך על אנשים בכלל. ולא מתחברת בקלות. אולי חברה אחת שאפשר לסמוך עליה. לעולם לא ״אתן לבן אדם נקודה שהוא יכול להכשיל אותי״ . חווית הבדידות הפנימית כשהיא חושבת שהיא שונה מכולם. שמירתת הסוד והמגננה מפני העולם החיצון מבטאים פן מרכזי במסע ההישרדות של הילדים. החיים בבית עם הורה מכור תבעו מאמצי הישרדות מכוונים. החוויה העצמית שלהם היא, אם כן, חוויה של עצמי הנאבק כדי לשרוד בעולם. עצמי במאבק הישרדות, שלעתים מצליח בו יותר ולעתים נכשל ואף מובס. כשיל חי בחווית העצמי כנמצא במאבק הישרדות תמידי בו העולם אינו מספק את צרכיו ואינו מגן עליו ולכן עליו לדאוג לעצמו, הוביל לבחור כיווני פעולה, או ליתר דיוק, להיסחף לכיוונים שנראו להם מתאימים להישרדות. הכל תלוי בידיים שלך.להמשיך קדימה ולא לרחם על עצמך.

הזוגיות מהווה אתגר מיוחד שכן יש בה את הפוטנציאל החזק יותר מכל מערכת יחסים אחרת להפסיק את הבדידות של העצמי השורד. ההבטחה הפוטנציאלית של הזוגיות עלולה לעמוד אל מול הרגלי הישרדות ישנים שיכולים לחסום את ההתקרבות הזוגית. ילדי מכורים יזדקקו לסיוע מכוון בתחום חיים מרכזי זה.

בבית הייתה אווירת כישלון. ילדים שמשתתפים בקבוצות על מנת לעזור למכור מהווה אצלם חוויית כישלון.

כל שינוי דורש ויתור מסוים על הישן לטובת החדש.

גם אם מדברים בזמן הווה, וכי הם רואים בכל צעד של שינוי בחיים יציאה מן העבר וכניסה אל העתיד.

התייחסות מפויסת את העבר, מתוך תחושה שמאורעות העבר שייכים לתקופה אחרת וסיפור החיים בהווה  מייצג תקופה חדשה עם סיכוי חדש.

הכל תלוי בידיים שלך, אני עושה את מה שלא עשו בשבילי. הגדולה פה זה לשרוד ולהתמודד עם הדברים, הגדולה פה זה להמשיך קדימה ולא לרחם על עצמך. יש רק דבר אחד שנקרא הכל בראש, איפה שיש רצון יש את היכולת הכל תלוי בך. (דימה)

תהליך המעבר מהעבר לעתיד מתבטא אצל ילדי מכורים בהצגת עצמם כבעלי יכולת בחירה והחלטה, שמבינים שביכולתם לשנות וכי האחריות מוטלת עליהם ולא על סביבתם. מתוך החלטה עם ניתקו עצמם מחייהם הקודמים, ופתחו בחיים חדשים בהם הם חשים שהם מובילים את עצמם. העצמי החלש והתלוי שלהם זכה בעצמאות.

חמש תימות עצמאיות ראשיות, שכל אחת מהן מאגדת בתוכה תימות משנה.

התימות הראשיות הן:

חווית ההורה המכור בעיני ילדיו

חווית המשפחה הגרעינית והרחבה

חווית העצמי ומיקומו בעולם החברתי

בחירה והיסחפות לשימוש בסמים, מהעבר לעתיד

החיים השפיעו בהכרח על ילדים למכורים. גדילה בבית כאוטי, בלתי יציב, בלתי צפוי, ללא תשומת לב חיונית, בצל אלימות שלעתים התרחשה בין ההורים ולעתים כוונה כלפיהם, הזנחה קשה, רגשית וגם פיזית. הגדילה בבית עם הורה מכור מחייבת את הילדים ליצור אסטרטגיות של הישרדות, והן אשר השפיעו על בחירתם בכיוון חיים כלשהו. בתוך כך נבחנו בעניין מיוחד שני כיווני התפתחות נוגדים של העצמי השורד –  החיים. כיוון למציאת שייכות וביטחון בעולם. הדינמיקה הפנימית שלהם כוונה על ידי הצורך הבולט למצוא בעולם מקלט בטוח, שייכות רגשית וקבלה. מצאנו שאין זה משנה עד כמה מנע העבר מילדי המכורים לחוות בית תקין, אוהב, אכפתי ודואג, עדיין החוויה נשארה משמעותית ביותר עבורם מתקיימת בחזונם.  ככל שחווית ילדותם הייתה רחוקה מהחזון של בית יציב, כך מיקמו של החזון בחייהם תואר כמשמעותי יותר. היעדר היציבות, הביטחון והקבלה היווה דחף פנימי עז שדרש פעולה. חלק מהמשתתפים חיפשו והצליחו למצוא מענה לדחף בעולם הנורמטיבי, לעתים לאחר החלמת ההורה המכור ושיקום חיי המשפחה, לעתים תוך תמיכת מרכיבי המשפחה הבריאים או בהצטרפות למסגרת חילופית. העדר משפחה מחלימה דף משתתפים אחרים לחפש ולמצוא את השייכות הביטחון והקבלה ברחוב, בעולם העברייני. התמכרות ענו על הצורך הפנימי זמני ובאופן פרדוקסלי שמשו עבור חלק מהמשתתפים כמו חוויה מתקנת של שייכות, הזדהות רגשית ומקוון חברתי וביטחון. למצוא זה משמעות קלינית שכן כל התערבות של טיפול או מניעה סלקטיבית עם ילדי מכורים צריכה להעריך את מסגרות השייכות הקיימות בחייהם ויכולתן לתת מענה לש ביטחון יציב וקבלה, וגם להציע להם מסגרת שייכות נורמטיבית משמעותית לעצמי המתפתח, שתצמצם את הצורך לחפש מענים במסגרות הרסניות של הרחוב.

אחת השאלות המעניינות שעלו בהקשר לשייכות,  לביטחון היא מקון ההורה הלא מכור בחוויית העצמי המתפתח של ילדי המכורים. התשובה לשאלה זו מדגימה את כוחה של שיטת המחקר הפנומולגית פרשנית. כהרחבה לגישה המאתרת שכיחות ונפיצות של גורמי סיכון והגנה אובייקטיביים לכאורה,  להתייחס אל תמיכת ההורה הלא מכור, לרוב האם, כאל גורם הגנה העומד אל מול גורם הסיכון שהוא האב המכור, אולם הממצאים הראו שזו ראייה פשטנית מדי. בתוך מערכת היחסים הסבוכה של ילדי המכורים עם הוריהם, ניתן לראות שהתפיסה הסובייקטיבית של הילדים את כוחו של כל הורה, לעצמו ואל מול ההורה השני, ואת כוחם שלהם בהשוואה להורים, היא זו שקבעה את עוצמת המשמעות שהילדים, בסופו של דבר, ייחסו לאם הבלתי מכורה. אם שנתפסה חזקה מהאב ומהעצמי קיבלה משמעות מגוננת של התמכרות. אם שנתפסה חזקה מהאב ומעצמי קיבלה משמעות מגוננת ומפצה, שאפשרה התפתחות נורמטיבית יחסית.

בתוך הדינימקה של מערכות היחסים של ילדי המכורים עם משפחתם ועם אחרים, שאלה שנמצאה רלונטית לבחירת כיוון התפתחותם נוגעת לחוזקו של העצמי. ראינו את הרלונטיות של  שאלה זו ביחס להשפעת ההורים, אולם היא התקיימה גם בתפיסה העצמית שלהם את עצמם, שלא בהתייחס לאחרים. סוגיית הכוח העצמי הנתפס נמצאה קשורה ליכולת להציב גבולות פנימיים ובוסופו של דבר להימנעות מעבריינות ומשימוש בסמים.

כל צעד של שינוי בחייהם ביטא יציאה מן העבר וכניסה אל העתיד.

תחושת העתיד כבר כאן!

הגורם הראשון – החלמת ההורה המכור והשינוי הבולט שחל בחיי המשפחה

הגורם השני –  הוא השינוי האישי, התחלה והגשמת של חזון

שאלות לחקירה להמשך הדרך(:

• איזה אדם את היום?
• איזה אדם היית רוצה להיות (שאיפות, תכונות מרכזיות)
• מה הדבר הכי חשוב חיים (איך ניתן להשיג אותו, האם את רואה את עצמך מגיעה לזה?)
• איך את מתמודדת עם בעיות (מבקשת עזרה, מתחמקת, מנסה לברוח?
• עד כמה לדעתך מצבך תלוי בגורמים חיצוניים?

תוכנית 12 הצעדים לא רק למכורים לכל אחת שרוצה להסיר ממנה התנהגויות שלא משרתות. הלקאה עצמית, פגיעות, אימפולסיביות,מושלמות, דאגנות ועוד…

מקווה שזה הועיל להבנה ולהעמקה

שלך כוכבה