מחפשים את הנתיב הרוחני

בית >>

בלוג מאמרים

מחפשים את הנתיב הרוחני

מחפשים את הנתיב הרוחני

התעוררות רוחנית

פעמים רבות שמעתי אנשים אומרים שהם מתקדמים בקושי דרך הצעדים, ושהם מייחלים לאיזושהי חוויה רוחנית בדומה ל״הסנה הבוער״ במקום האופן האיטי, החינוכי שבו רוב חברי או.איי, מבצעים את עבודת הצעדים – כאילו זה היה מקפיץ אותם לגובה ומעניק להם שמחה, עליצות וחופש לנצח.

לפני מספר שנים כשהייתי במרכז גמילה סגור, והכריחו אותי לעשות את צעדים רביעי וחמישי כדי לצאת משם הייתה לי חוויה כזאת. השלמתי את הצעד החמישי שלי ומסרתי אותו למאמנת, ששאלה אותי האם אני רוצה להתפלל איתה. השבתי בחיוב, אף כי ביני לביני הרהרתי שזה מגוחך למדי, וקיוויתי שאף אחד לא יכנס לחדר ויראה אותנו.

ברגע שהיא התפללה ואחזה בידי, אלוהים שלי נכנס לחדר. לא אנסה אפילו להסביר את ההרגשה – להיות באותו החדר עם נוכחות האל המקיפה אותי – כי זה ממילא בלתי אפשר. כשהמאמנת התחילה לומר את התפילה, שמעתי בבירור את המילים, אבל הן לא נקלטו בתודעתי אחר כך מחשבות החלו לזרום לתוך ראשי. הן לא היו המחשבות שלי, לא הייתה לי כל שליטה עליהן.שלושה דברים נאמרו לי:

במשך כל חייך תהית מי הוא או מה הוא אלוהים, והאם הוא קיים. אני קיים ואני האהבה. כל אהבה שתופיע לפניך במשך החיים, עד קצם, אם של אם לילדה או בין ידידים, זה אני. ואני אוהב אותך.

״ביקשת שייסלח לך על הא ועל דא. אני אומר לך שאני סולח לך עוד לפני שבכלל עשית את הדברים הזקוקים לסליחה. רק על דבר אחד אני צריך לסלוח לך, וגם את המתנה היחידה שהענקתי לך היא חייך לאהוב ולהיות נאהבת ולאהוב את עצמך. את לא עשית זאת. אני אוהב אותך ללא תנאי וסולח לך לא תנאי, וגם את צריכה לעשות זאת״.

 

״במשך שארית חייך כאן. תטילי מדי פעם ספק בחוויה שאת עוברת עכשיו. תגידי שהיית במחלקה של פסיכים וששטפו לך את המוח. שזה היה תעתוע של הראש שלך. אבל תמיד תהייי בטוחה בדבר אחד: תדעי שלמשך חמש דקות מחייך, היית בטוחה לגמרי, בכל מאת האחוזים, שמה שאת עדה לו הוא נכון ואמיתי. תהיי בטוחה שחווית את ההתנסות הזאת יותר מאשר בקיומם של האנשים, שלהם את מספרת על ההתנסות הזאת״

 

הנוכחות נעלמה, ואני שמעתי את המאמנת אומרת ״אמן״. בכיתי ללא מעצורים במשך חצי שעה או יותר. מעולם לא הרגשתי שפלת רוח, אהובה או ראויה יותר לפני אותו רגע או מאז.

אז מה, האם זאת הייתה ההתעוררות הרוחנית שלי? לא ממש. לקח לי שלושים יום לחזור להתמכרות שלי והייתי אומללה מתמיד. במשך שנים התכחשתי להשפעת החוויה זאת, והדבר ניכר במאבקים הקשים שנאבקתי בהמשך. אבל היה משהו שלא יכולתי לעשות יותר – לחזור על האמירות הנושנות שבהן נהגתי להשתמש כשהחיים נעשו קשים: ״אלוהים לא אוהב אותי או ״אין אלוהים״.

 

כיום אני יודעת שהחוויה ההיא שינתה את חיי באופן דרמטי והובילה אותי למקום שבו אני נמצאת כיום. במשך זמן מה נאבקתי על ההחלמה, עברתי זמנים טובים ורעים, והיו לי רגעי התגלות חמקמקים, שבהם חשתי שוב את הנוכחות ההיא, אבל זו הפעם בתוכי. כיום אני מצויה במרכזה של התעוררות רוחנית מלאה. התחלתי לעשות עבודה רצינים בצעדים, גם אם מתוך סרבנות. התחלתי לנהוג על פי עצות שקיבלתי מחברים אחרים. אני מתחילה להבין שאלוהים נגע בי באותחו היום, וגילה לי כל מה שאי פעם אצטרך לדעת. אני יודעת שכדי ללמוד כדי ליישם את החוכמה הנשגבת שאלוהים חשף בפני באותו היום, עלי להצטרף לחברותא.

 

כל חיי הייתי מתבודדת. הרגשתי נעלה או נחותה לעומת אחרים, אף פעם לא שוות ערך. עכשיו אני יודעת שהנוכחות שאותה הרגשתי מחוץ לי באותו יום, נמצאת בתוכי ובתוכך. רק ביחד נוכל לשחרר את הנוכחות הזאת מפיתתה של המחלה, ולאפשר לה להראות בחיינו. אחרי שמאסתי בדיכאון, בבדידות ובכאב, אני מוכנה להושיט ידי אליך ולבקש את עזרתך. אני זקוקה לה נואשות.

 

התעוררות רוחנית? שלי התחילה כשנולדתי. כשהסתגרתי מפני העולם המכוער בילדותי, כי הייתי שונה מכולם. באותו יום בתיכון, כשהחלטתי שיש אלוהים אבל הוא שונא אותי, והסתלקתי, צועדת לי בדרך המפוארת אל חיי ההתמכרות – זו הייתה התעוררות. כשהתחתנתי. כשהתגרשתי. כשסיימתי ללמוד באוניברסיטה. וכאשר אשפזו אותי במוסד סגור לחולי נפש. היות שאני יודעת שאלוהים אוהב אותי ללא תנאי, אני יודעת שכל ההתרחשויות בחיי קרו בדיוק כפי שהיו אמורות לקרות, כדי להוביל אותי למקום שבו אני נמצאת עכשיו.

כח שאוהב אותי אהבה כזאת שהרגשתי באותן חמש דקות, לעולם לא יניח לי להתנסות במשהו שאין ביכולתי להתמודד איתו. לעולם לא יניח לשום דבר לקרות, אלא אם כן הדבר יסייע להתעוררותי. ואני יודעת שהכח העליון שלי ממתין בסבלנות אוהבת, עד שאהיה נכונה לעשות את צעד שלוש, |(למסור את רצוננו וחיינו להשגחת אלוהים כפי שאנו מבינים אותו) ואאפשר לו להעניק לי את כל האהבה שאני יכולה לחלום לקבל.

 

תודה לכם, חברי, תודה לכם שהושטתם לי יד, אף על פי סטרתי לה. תודה לכם שאהבתם אותי כשלא הרגשתי ראויה לכך, ולא רציתי באהבתכם. תודה לכם על שהייתם שם, בכל פעם שהואלתי להגיע. תודה לכם על כך שחדרתם מבעד לקירות העבים, ששנים של שנאה ובידוד הגביהו סביב רוחי בתוכי. אני מתפללת, שבכל פעם שאראה חבר שלא ניתן להתקרב אליו, שאף פעם לא מחייך, ששולח מבטים רושפים שנועדו להבריח את האחרים, אני אראה את עצמי. שאראה את היצור הבודד, המפוחד- אני, ואת הקריות העבים שהקיפו אותי. שאושיט את ידיד כפי שעשיתם אתם. אציע את אהבתי ואומר: ״המשיכי לבוא״. לדעתי, אם אתם חיים, כבר חווים התעוררות רוחנית. בואו נעזור זה לזה להבין, שהזמנים הטובים שלנו, וגם אלו הרעים לכאורה, חשובים לנו ביותר בשעה שאנו מתעוררים אל האני הרוחני האמיתי שלנו, ובמקום שכתוב בסוף ״ספר הגדול״ בסוף הפרק ״החזון בשבילך״ ״יברך אותך אלוהים וישמרך עד אז״ זכרו: אז זה עכשיו.

אם המילים נכנסו ויצרו אצלך תנועה בנפש ואת מזדהה? מזמינה אותך לקבוצת 12 הצעדים להתעוררות רוחנית להרגיש, לחוות ולהיות נוכחת דרך הרוח.

אלמונית